1. יציבות תעסוקתית
התלונה של אנשי הקבע כי ה"עבודה" שלהם לא כוללת מרכיב של "יציבות תעסוקתית" הצליחה להפתיע אותי.
הלוווווו???!!!
בשנת 2006 קיבלו כל המשרתים בצהל או במשרד הבטחון תוספת של 3-5% כפיצוי על האי יציבות התעסוקתית הזו.
אז מה? עכשיו זה עדיין בתלונות שלהם?
2. שומנים מול שרירים
כל עוד צה"ל מתעקש על המשלחת הבטחונית לניו יורק- אפשר לחתוך בשומנים של צה"ל עד שהם יבינו שעלות של 50 מיליון דולר בשנה עבור המשלחת המיותרת והבזבזנית היא עקב אכילס שלהם.
אני מתקשה להבין איך במשרד הבטחון טוענים שבצבא יש אנשים איכותיים כשמצד שני כשחסר כסף - במקום להחזיר את כל הפונקציונרים שצ'יפרו אותם ואת המשפחות שלהם בטיול על חשבון תקציב הבטחון- מקצצים בהצטיידות או באימונים.
אני תוהה: אלו האנשים המצטיינים שצה"ל רוצה למשוך לעבוד אצלו? הם לא מבינים שהדבר הזה היה יכול לעבור לפני 30 שנה- עכשיו זה כבר לא יעבור?
ואם זה מה שהם עושים בכל זאת?? אז הם בינוניים ומטה או (טפשים ברמה בלתי נסבלת) ואין סיבה שנשלם להם כל כך הרבה במשכורות מנופחות.
3. קצינים ויחסי ציבור
הצבא לא יכול ואסור לו להציב קצינים בחזית הוויכוח.
לא מדובר בוויכוח על תפעול של צהל.
מדובר בנושא אזרחי לחלוטין.
ומי שזה לא מתאים לו יכול להודיע על סיום תפקידו וללכת לחפש לו עבודה אחרת באזרחות. (נראה אם הם יקבלו שם את אותם תנאים...)
תזכורת: יגאל ידין שלא הסכים עם קיצוץ בתקציב צה"ל הדיע לבן גוריון שהוא מתפטר והלך הביתה.
ככה שיש תקדימים.
4. החזית היא הכל
בכל פעם שמאיימים על צה"ל בקיצוצים - הם ישר מביאים את התמונות של המג"דים והמח"טים.
אבל בואו נשאל את האמת: כמה כאלה יש בצבא? ביחד אולי 50. אולי.
אבל מהם גוזרים גזירה שווה על כל שאר נגדי האפסנאות, האלקטרוניקה, המטבח, מפקדי הימ"חים, העובדים סוציאליים והכלכלנים, המכונאים ושאר האנשים שאין שום סיבה שלא ימשיכו לשרת בתנאים שמקבילים לאזרחות עד גיל 67.
אבל צה"ל שבמשך כמעט כל שנות קיומה של מדינת ישראל התרגל לשקר, לרמות ולעבוד על הציבור ועל מקבלי ההחלטות לא הבין ששינו כבר את התנאים. שהמציאות השתנתה.
הם כבר לא יכולים להאכיל את הציבור בלוקשים כי הדברים יוצאים החוצה.
5. רמה פיקודית
במלחמות האחרונות התברר לנו (במיוחד במלחמת לבנון השניה) שבצה"ל הרמה המקצועית של המפקדים הבכירים - היא איך להגיד את זה בעדינות? לא משהו.
אז למה משלמים להם עדיין משכורות של 50000 שקלים ++ בכל חודש?
ראינו את התוצאות שלהם. לא משהו להתגאות בו.
אז שלא יספרו לנו שהם רוצים למשוך את האיכותיים לעבוד שם.
6. הפורשים בגיל צעיר.
קודם כל אין קצין בכיר שלא השתלב או במערכת הפוליטית או העסקית של ישראל.
ככה שלבוא ולספר לנו שטויות - זה בסדר אבל שלא יצפו מאיתנו שנמשיך לשלם להם פנסית גישור בנוסף למשכורות שהם מושכים ממקורות אחרים.
ואנ ילא מדבר על התנאים הנלווים: חופשות לקצינים בסבסוד של מדינת ישראל, טיפולי שיניים על חשבון משלם המיסים, נעלי ספורט ובגדים אזרחיים... למה? הם לא מקבלים משכורות? התנאים האלה שהם מקבלים בנוסף למשכורות הגבוהות שלהם לא מספיקים להם? צריך לתת להם עוד פינקים וצופרים בחינם על חשבון תקציבי משרד החינוך והבריאות?
7. "האיומים שצה"ל מתמודד איתם"
בואו נקרא לילד בשמו. לצהל אין כמעט אוייבים.
צהל צריך תקציב של 70 מליארד כדי להתמודד עם חמאס?
ירדן מאיימת עלינו? מצרים? סוריה המתפרקת? לבנון המגוייסת לטובת סוריה? מול מי צריך צבא כל כך מסואב?
יש לי הרגשה שמצבו של צה"ל דומה למצבו של צה"ל לפני מלחמת יום כיפור. צבא ענקי, בזבוזי תקציבים מיותרים, הרבה אגו לקצינים.
ומולם עומדים מאות אלפי משפחות במצוקה כלכלית אמיתית, חולי נפש, ניצולי שואה, חולי סרטן, מובטלים בפריפריה, ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ועוד הרבה מגזרים ששרויים בעוני מחפיר רק כי הצבא לא מסוגל להבין שאין בשבל הכל וצריך להצטמצם.
בשורה התחתונה- דו"ח לוקר חייב לסמן מפנה משמעותי וקריטי בצה"ל ובמשרד הבטחון.
הבזבוז שם חייב להסתיים.
יותר ויותר אזרחים מתחילים להרגיש שיש פה צבא שמממנת אותו מדינה שלמה
