צריך להודות על האמת.
אנחנו בזיון אחד גדול בכל מה שקשור לכדורגל.
הרבה כסף מסתובב שם - אבל בלי שום כשרון אות הצלחות.
כשערן זהבי מתראיין לפני המשחק "ומודיע שהם מתכננים הפתעה" אז הוא כנראה התכוון לזה שהם יכלו לספוג גם 19 שערים לרשת...
הכדורגל הישראלי נראה "במיטבו" כבר ביום שני האחרון במשחק שבין הפועל תל אביב למכבי חיפה.
לכאורה - שתי קבוצות פאר של הכדרגל הישראלי.
בפועל - בושה, חרפה וגועל נפש.
השחקנים הטובים בליגה שמקבלים בכל חודש עשרות אלפי שקלים כמשכורת, ובפועל לא מצליחים להחזיק בכדור יותר מ3 מסירות.
וזה לב ליבו של הברוך של הכדורגל הישראלי.
את הכדרגלנים לא מעניין כמה גולים הם הכניסו אלא כמה כסף נכנס לחשבון הבנק שלהם.
אני מודה ומתוודה- אני לא אוהב את קבוצת מכבי חיפה.
בגלל כל מיני קבוצות שאהדתי בעבר0 והם לא היו ברשימה.
אבל לידי כואב על יעקב שחר שמשקיע סכומי עתק בקבוצה הזו ומקבל קדחת בתמורה ולא זה לא המאמן.
רוני לוי כבר הוכיח את יכולתו להביא את הקבוצה למעמדים מכובדים אבל את מה שראינו על המגרש- אי אפשר לתלות ברוני לוי.
אף שחקן משחקני שתי הקבוצות לא הצליח להציא מהרגלים שלו מסירה אחת מדוייקת לשחקן אחר.
רוב המשחק התנהל בין 30 המטרים שמשני הצדדים של קו האמצע.
כל קבוצה מחזיקה בכדור 2-3 מסירות עד שהכדור נחטף לקבוצה היריבה.
זה יותר נראה כמו מחניים או כדורעף מאשר כדורגל.
ואני בכלל לא מדבר על מהלכים יפים.
שום כדורגל איכותי, שום הנאה לקהל האוהדים שנסע כדי לראות את המשחק הזה.
שום דבר.
ולכן יש לי כמה המלצות:
1. לקורא יעקב שחר: למכור את כל השחקנים. להעיף אותם לקיבינימאט.
לקחת שחקנים מהנוער, שגדלו בקבוצת הנוער, ולהכניס אותם לקבוצה הבוגרת.
אני משוכנע שלבית הספר של מכבי חיפה יש מה להציע ליעקב שחר. שחקנים הרבה יותר טובים ורעבים ממי שנמצא שם עכשיו.
2. לכל הקבוצות בכדורגל- לחזור לבסיס.
ולהתחיל לאמן את השחקנים במסירות מדוייקות.
גם במשחק של מכבי תל אביב מול צ'לסי ראינו איבודי כדור מחרידים. מסירות חסרות אחריות. ריצות עם הכדור ללא תוחלת.
ועוד משהו בעניין הזה:
בניגוד למשחק המדהים של קבוצות אירופאיות שבראשן עומדת ברצלונה, שהעלו את נוהל המסירות של הטיקי טאקה - לדרגת אומנות, בישראל כמו בשנות החמישים כל שחקן מקבל את הכדור ומתחיל לרוץ איתו עד שאין לו ברירה ואו אז הוא מרים את ראשו לחפש למי להעביר את הכדור...
זה מתחבר עם מה שכתבתי לעייל: השחקנים רוצים שירוא אותם סקאוטרים של קבוצות אירופאיות.
הקבוצה הנוכחית שלהם לא ממש מעניינת אותם.
היה איזה סיפור שרץ לפני כמה שנים שסיפר על שחקנים בנבחרת שלנו שחזרו ממשחק באירופה (שגם פה הם כמובן הפסידו...), וכל מה שעניין אותם, זה שחקנים ששיחקו בחו"ל, והם התעניינו איך הם יכולים להגיע גם הם לקבוצות באירופה.
ככה נראה הכדורגל הישראלי.
השחקנים עוסקים אך ורק בכסף שהם יקבלו ואיך הם יכולים לשדרג את עצמם.
והקבוצות, האוהדים והבעלים? יכולים לקפוץ להם.
כל עוד הכדרגל הישראלי שלנו ממשיך את הזכרונות משנות השבעים- אל לנו לחלום על הישגים בליגת האלופות בזמן הזה.
בטח לאור היכולת שהשחקנים מציגים במגרשים היום.
