שמענו השבוע ששמעון פרס נשיא המדינה יצא לבקר את תושבי אבו גוש, לאחר שנתגלו שם אירועים של "תג מחיר".
ואני תוהה מדוע כשארעו 2 מקרים של דקירות תושבים (יום אחרי יום בשכונה בדרום תל אביב)- לא פינצ'ור גלגלים וכתיבת כתובות מהסוג של "לא נשתוק על זריקת אבנים" - אותו נשיא מדינה- עסוק במנעמי התפקיד ולא חושב ולו לרגע שהוא צריך ללכת לבקר באותו מקום.
ומה יצא לנו מזה?
שכשיהודים מפנצרים גלגלים כמה תושבים ערבים (פרו יהודים ככל שיהיו), נשיא המדינה מגיע לביקור.
כשאריתראים/סודנים דוקרים יהודים בשכונה בדרום תל אביב- זה מעניין את התחת של אותו נשיא.
אבל ככה זה עם שמעון פרס.
אבל לא רק איתו.
כשמוצאים עשרות מליוני שקלים על חגיגת יום הולדתו- ועיתונאים מסויימים מבקרים אותו על הראוותנות בביקורים של אנשים מיותרים וחסרי שום השפעה על המצב המדיני ()לביל קלינטון או אפילו לאשתו אין שום השפעה על יחסי החוץ של ארה"ב מול ישראל- מיד יוצאים להגנתו כולם (זה מכספי תרומות אמרו לנו.... האם התורמים הללו לא היו תורמים את כספם למטרות ראויות יותר אם האירוע לא היה מתקיים???), ומצד שני כשראש הממשלה בנימין נתניהו נוסע לחו"ל ובבזבזנותו דורש מיטה - ולאחר הביקורת מבין ששגה- ומתקן את דרכיו - השמאל לא מפסיק להלום בו בלי סוף.
בפעם הבאה שנתניהו יתפס בבזבוז משווע של כספי ציבור אני מציע לדובריו להגיד את מה ששמעון פרס ענה להגנתו העלובה על הבזבוז המשווע:
ככה זה בדמוקרטיה....
ככה זה בדמוקרטיה....
