מירב ארלוזרוב שאת כתיבתה בכלכלית אני באמת מוקיר ומעריך כתבה מאמר על הבדואים ויחסם למדינה וההפך.
החלטתי להתייחס למאמר כיון שהוא מלא (אני מדגיש: שלא כהרגלה של ארלוזרוב) בזבל ליברלי - סוציאל דמוקרטי מבית מדרשם של ארגוני זכויות אדם פלסטיניים שמנסים להדגיש כמה רע לערבים ולפלסטינים תחת "הכיבוש" - שם קוד לכל החוליים של החברה הישראלית שנגרמו בשל "הכיבוש".
אני חייב לציין שכנראה שההתייחסות שלי כנראה לא היתה נרשמת אם הבדואים היו ממשיכים להיות נאמנים למדינה.
רק שבשנים האחרונות- ההשפעה המוסלמית האנטי ציונית חודרת עמוק לשורות הבדואים.
הם לא מתגייסים, לא משלמים מיסים, מתפרעים בכבישים, ועסוקים בעיקר בגניבות משכניהם היהודים.
רק לשם הדוגמה: התאונה המחרידה בנשר שבה נהרגו 6 ערבים ודרוזים היא דוגמה לקצה הקרחון בזלזול בחוקי המדינה של בדואים.
אבל אם צריך להתייחס למאמר- הנה הוא בתוספת ההתייחסות שלי:
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התקשר בשבוע שעבר כדי לנחם את חסן א־סריעה על האסון הנורא שפקד אותו: שלושת בניו נסחפו וטבעו בחוף אשקלון בחופשת הפסח.
הטרגדיה הצליחה להוציא מאדישותו את הציבור הישראלי - רגע לפני שזה ציקצק בלשונו והזכיר לעצמו ש"ככה זה עם הבדואים".
אבל מה לעשות שזה באמת ככה עם הבדואים? הם באמת לא יודעים לשחות ובכל זאת נכנסים לים בכל מצב.
הם לא שועים לאזהרות השלטים, וחושבים שהם אדוני הארץ (זסירה לוגית עם היותר נוודים שלא מחוברים לקרקע אבל ניחא)...
ואכן, ככה זה עם הבדואים. למעשה, אי אפשר להתפלא על כך ששלושה צעירים בדואים, בני 26-16, טבעו בים, אם מביאים בחשבון שככל הנראה לא ידעו לשחות - ואם כן, כמה פעמים יצא להם, אם בכלל, לתרגל את השחייה שלהם?
שכן, בעיירה כסייפה, שבסמוך לה מתגוררת המשפחה, אין כלל בריכת שחייה.
גם לא בעיירה ערערה שבנגב, או בחורה, או בעיר רהט, או בכל 18 היישובים הבדואיים המוכרים בנגב, קל וחומר בעשרות היישובים הלא מוכרים.
וזו בעיה שלנו? למה לערבים אחרים יש בריכות שחייה? (כמו שיצויין בהמשך באום אל פאחם?) כלומר זה לא עניין של מדיניות אלא של מציאות שבה הבדואים - מסיבותיהם מעדיפים להתרחץ בבורות מים ולא לבנות לעצמם בריכות שחייה - למרות שהמקומות שבהם הם גרים הכי דורשים את זה...
כן, 200 אלף בדואים מתגוררים בנגב, שני שלישים מהם ביישובים מוכרים, בלי בריכת שחייה אחת לרפואה.
בתוך התופת הלוהטת של חום יולי־אוגוסט במדבר, לבדואים אין השירות העירוני הבסיסי שיעניק להם מפלט מהחום - בריכת שחייה.
היישובים הבדואיים, המדורגים בתחתית הדירוג הסוציו־אקונומי, אינם מסוגלים להקים בריכת שחייה, או לתחזק בריכה קיימת.
הקמת בריכה היא רק השלב הראשון - ואצלם אין תרבות לנושא.
מצד שני יש שם תרבות של נשיאת 4 נשים מעזה וממקומות אחרים.
מעניין שעל "התרבות" ארלוזרוב לא מדברת ואיננה מתייחסת כלל.
ובנקודה הזו אפשר לעצור ולהתייחס לכך:
כל התאונות שקורות במגזר הבדואי:מותם של ילדים, מסורת המילה לנשים, ורצח נשים על רקע כבוד - לא מעניין את ארלוזרוב. זה לא דחוף לה.
אבל בריכות שחייה בישובים הבדואים כן? אגב- בריכת שחייה עירונית היא לא ממש "שירות עירוני בסיסי". יש שירותים אחרים שהם בסיסיים באמת. בריכה ושחייה היא ממש לא בסיסי.
מאות שנים הבדואים חיו ללא בריכות ולא נזקקו להן.
ולשאלה למה אין בישובים הבדואים בריכות שחייה יש תשובה אחת:
אי אפשר לגנוב את הבריכות הללו בצורה סמוייה מהישובים היהודים.
אחרת, אני מבטיח לכולם, שהיו הרבה "בריכות שחייה" לבדואים.
אבל, מצד שלישי, צריך לשאול שאלה: אם הבדואים לא יודעים ולא לומדים לשחות- למה הם צריכים בריכות?
(החלק השלישי היה היתולי משהו אבל העובדה היא שאם הבדואים היו יכולים לגנוב בריכות כמו שהם גונבים פאנלים סולריים- כנראה שהיו לא מעט בריכות במגזר הזה - אפשר לברר את העניין הזה במשטרת העיירות - הם יבהירו לכל מי שלא מבין- עד כמה המגזר הזה חי מגניבות)...
לדברי חלק מראשי היישובים, הם דואגים לשיעורי שחייה לילדים.
לשם כך הם מסיעים אותם לבריכת השחייה שבאום אל פאחם - מרחק שעות נסיעה מביתם שבנגב.
מדוע אינם משתמשים בשירותי בריכות השחייה שבכל היישובים היהודים הסמוכים להם? לא ברור.
אהה- אז לערבים (באופן עקרוני ודתי) יש אפשרות לבנות בריכות...
הם רק רוצים שהשלטון יממן (היהודים) להם אותן.
על בסיס מה הדרישה הזו עולה?
היעדר בריכות שחייה בכמה מהיישובים החמים ביותר בישראל ממחיש כמובן את מצוקת הרשויות המקומיות הבדואיות.
במרבית היישובים הבדואיים כמעט אין כבישים, שלא לדבר על מדרכות, מתנ"סים, שירותי ספורט, שירותי ניקיון - או מרבית השירותים העירוניים האחרים.
וזה קורה כי???
הישובים הבדואים הם ערים של פחונים או שכבר ממזמן הם לא כאלה?
מי שנוסע לדרום רואה עיירות שכולן בתים בנויים.
אם יש להם כסף לבתים הללו שלא היו מביישים בתים בכל ישוב יהודי מהעשירון העליון במונחים של שטח.
מה זה אומר?
שאם הם יכולים לבנות בית על 300 מטר רבוע - הם צריכים למצוא את הכסף לשלם ארנונה ומיסים.
ומי שלא משלם- שלא יבוא בטענות ש"אין לו כסף לבריכה".
למעשה, מצבם של היישובים הבדואיים המוכרים עלוב כל כך, שלעתים קשה להבחין בין היישובים המוכרים והרשמיים לאלה הלא מוכרים, שאפילו תשתיות מים, ביוב או חשמל אין בהם.
העליבות הזאת מסבירה גם את החשדנות הרבה שבה מקבלים הבדואים את ההצעות - הנדיבות לכאורה - של המדינה לפתרון בעיית היישובים הלא מוכרים.
המדינה מציעה לבדואים לנטוש את היישובים הלא מוכרים ולעבור מעולם הפחונים של המאה ה–19, שבו הם חיים כעת, לעולם של היישובים המוכרים, המודרניים.
רק שמודרניות היא עניין יחסי, ומצבם העלוב של היישובים המוכרים אין בו משום פיתוי מבחינתם.
ואני תוהה אם בריכת שחייה היא היא מה שתגרום להם לעבור לישובים המוכרים...
כנראה שלא.
ולמרות שארלוזרוב יודעת הרבה על כלכלה - על הבדואים היא כנראה לא יודעת הרבה (כמו הליברלים בארה"ב שחושבים שהם יודעים הכל על כולם...), והבדואים באופי שלהם הם שבטים נוודים. בתים לא ממש מדברים אליהם, (אלא אם כן - יש ליד הבית בצמוד אליו - אוהל...), ולכן בריכה ממש לא רלוונטית להם. אי אפשר לעבור איתה ממקום למקום...
היעדר הבריכות ממחיש גם את הנחשלות של הרשויות הבדואיות: כיצד ייתכן שלאוכלוסייה המונה 200 אלף איש לא נמצאו מעולם המשאבים, או היוזמה הנדרשת, כדי להקים בריכת שחייה?
התשובה היא שהרשויות הבדואיות אכן נחשלות, וראשיהן חסרים את הידע הניהולי הנדרש כדי לקדם יוזמות כאלה.
למשל, לא ננקט הצעד הבסיסי שהיה עושה ראש רשות מקומית יהודי - לפנות למפעל הפיס ולבקש סיוע בהקמת בריכה.
הם פשוט לא מכירים את האפשרויות העומדות לרשותם, ואין להם הקשרים הנדרשים במשרדי הפנים או השיכון כדי להתייעץ.
רק באחרונה נערכה פנייה כזאת למפעל הפיס מצד העיר רהט, וגם העיירה חורה בולטת ביכולת של ראש הרשות לגייס תרומות לרשות שלו - בעיקר מתורמים יהודיים, אגב.
זה בדיוק מה שאני מתאר פה:
הבדואים לא מוכנים לשלם על מה שהם צריכים ורוצים שאחרים יממנו להם את זה.
אם הבדואים היו משרתים כולם בצבא- זה היה עניין אחר.
מהרגע שהאיסלמיסטים הצליחו להפריד את הבדואים מהמדינה- שהאיסלמיסטים ידאגו להם.
ובעניין הזה צריך להיות ברור- או לפחות זה מה שהמדינה צריכה לעשות:
להקים עיר אחת (עם דגש על עיר אחת!), ולדגם אותה.
בדואי שמשרת בצבא- יקבל בעיר הזו שטח של דונם לשימושו.
כל השאר- שיחזרו להיות נוודים.
בלי זכויות ובלי בטיח.
כלומר, הנחשלות אינה רק עניין כספי, היא גם עניין של קשרים, ידע, תעוזה וביטחון.
נחשלות היא גם עניין של איתנות ניהולית.
שיעור גביית הארנונה בעיירה כסייפה - העיירה של שלושת האחים - הוא 20% בלבד. 80%
מתושבי העיירה כלל אינם טורחים לשלם את מסי הארנונה שלהם, או שמא הרשות המקומית לא טורחת לגבות מהם את המסים.
עם התנהלות כזאת, אין תמה שהרשויות הבדואיות לא מסוגלות להקים בריכה לתושבים שלהם.
אז מה רוצים מאיתנו?
אם הם לא משלמים או לא טורחים לגבות- מה הבריכות קשורות אלינו? משלמי המיסים ונושאי הנטל במגזר היהודי?
אגב בבני ברק יש בריכה עירונית?
אני שואל כי אני לא באמת לא יודע...
אבל אני לא אתפלא אם לא...
המחשה נוספת לניהול הכושל של כסייפה ניתנה לפני כמה שנים, כאשר משרד השיכון הקים, מיוזמתו, אולם ספורט בעיירה, בעלות של 6 מיליון שקל.
האולם לא החזיק מעמד אפילו יום - המועצה המקומית השאירה אותו נטוש לבזיזה ולוונדליזם, והוא נהרס כמעט כליל מבלי שנעשה בו שימוש אפילו פעם אחת.
אז מפה אני מבין שארלוזרוב חושבת שאנחנו צריכים להמשיך לממן להם את הביזה וההשחתה?
שיגבו כספי ארנונה מהתושבים שלהם ולא יבואו בטענות.
"מבחינת משרדי הממשלה, זה היה אירוע טראומתי", אומרים כיום בממשלה, "זה הרתיע משרדים אחרים ועצר אותם מלסייע ליישובים הבדואיים".
כיום מנסים בממשלה וביישובים הבדואיים להשתקם מהטראומה הזאת.
במסגרת הניסיון להגיע עם הבדואים להסכמה על הסדרת היישובים הלא מוכרים, הכריזה הממשלה על תוכנית "לקידום הצמיחה והפיתוח הכלכליים של האוכלוסייה הבדואית בנגב" - תוכנית לחמש שנים בהיקף של 1.2 מיליארד שקל, שתטפל במגוון רחב של היבטים של חיי הבדואים בנגב.
התוכנית כוללת השקעה בתחבורה ציבורית, שיטור וביטחון אישי, מרכזי תעסוקה, חינוך, טיפול בנוער נושר, הקמת תחנות טיפת חלב, ביוב, וכן - גם מתקני ספורט.
7 מיליון שקל הוקצו לבניית מתקני ספורט ביישובים הבדואיים, ועוד 5 מיליון שקל לבנייה - סוף־סוף - של בריכת שחייה ראשונה.
אני מתקשה להבין בשביל מה מקימים להם בריכות שחייה?
הם לא יודעים לשחות, וגונבים כל מה שהמדינה נותנת להם?
במטה היישום של תוכנית הפיתוח במשרד ראש הממשלה מספרים כי ארבע רשויות מתחרות על הקמת הבריכה בתחומן - ועל הקשיים הכרוכים בפרויקט כזה.
בריכה היא בדרך כלל עסק מפסיד, שדורש סבסוד עירוני, אלא שאין סיכוי שרשות בדואית תוכל לממן סבסוד כזה.
גם התחזוקה השוטפת יקרה, במיוחד כשהצפי הוא שהאוכלוסייה הבדואית תיכנס למים בבגדים - דבר שמסבך את התחזוקה עוד יותר.
אני עוד יותר מתקשה להבין למה מקימים להם בריכות כשהם לא יודעים איך להתמודד איתן?
זה כמו להקים חנות לא כשרה במרכז בני ברק.
האיסלמיסטים הרי יגרמו לרצח של הבנות שיגיעו לשם לשחות.
איזה חלק בעניין לא ברור פה?
הם לא יודעים לשחות, לא יודעים איך לנהל או להתנהל בברכה שכזו, וזה יגרום לעליה במעשי הרצח על חילול כבוד המשפחה- אז למי זה טוב? לליברלים מתל אביב??
מינהלת היישום של תוכנית הפיתוח מקדישה מאמצים רבים לפתור את הקשיים שמונעים הקמת בריכה, וכאן מדובר רק בבריכה: מכלול הקשיים העומד בפני היישובים הבדואיים בנגב גדול כל כך - גם הקשיים האוביקטיביים וגם אלה הסובייקטיביים - שקשה אפילו להחליט מאיפה להתחיל.
כהתחלה נהגתה תוכנית פיתוח - תקציב של 350 אלף שקל שמשרד הפנים מקדיש לחיזוק הרשויות המקומיות הבדואיות: העלאת שיעורי הגבייה, בניית תוכניות עבודה, חיזוק השדרה הניהולית, יצירת מנגנונים ברשויות לניהול משאבי הרשות ועוד.
צעדים אלה נועדו לחזק את הרשויות הבדואיות, כדי שיוכלו להתחיל לנהל את עצמן - וששוב לא יהיה מצב שבו נערים בדואים טובעים בים רק משום שהם בקושי יודעים לשחות.
יותר טוב להתחיל בצעדים האלה- ולהמתין עם הבריכה- חבל על הכסף.
הם לא יודעים לנהל, לא מצליחים או לא רוצים לגבות כסף - ועם כל הכבוד לעוני של הבדואים - הבתים שלהם מספרים סיפור אחר על ה"עוני" שלהם.
ועכשיו שופכים עליהם כספים שאין.
מקצצים בכל מקום- אבל לבדואים יש די והותר כספים?
שיפנו לאיסלמיסטים.
ועוד נקודה.
הרי האיסלמיסטים לא יתנו לבנות (מה זה לא יתנו? יאסרו עליהן באיסורים, איומים ואלימות) להגיע לבריכות.
ולכן יוצרים פה מראש הדרה מראש של הבנות שם.
האם גם לזה מכוונת ארלוזרוב?
המסקנה שלי מכל המאמר הזה הוא שכל אותם "יפיי נפש ממדינת תל אביב" שלא מבינים כלום וחצי דבר בתרבות הבדואית, מנסים לכפות עליה את העקרונות, והתפיסות, והערכים שלהם.
הבעיה העיקרית היא שקהל היעד אינו רוצה בכך.
חלקו גם לא יכול.
מבחינתם של עיתונאים מסוגה של ארלוזרוב, לבנות בריכה במקום שבו יותר מחצי מהאוכלוסיה לא תוכל להתמש במשאב היקר הזה- זה בסדר.
לבנות בריכה במקום שבו לא יודעים איך להגיע אליו (נכנסים לבושים מכף רגל ועד ראש)- זה בסדר.
לבנות מרכזים במקומות שלא מחזיקים מעמד אפילו יום- זה לא נחשב לבזבוז כספי ציבור.
מצד שני- אותם ליברלים מטעם עצמם לא מוכנים לקבל את התפיסה הזו כשמדובר במגזרים אחרים (כמו החרדים למשל...), ודוגמאות לכך לא חסרות: כשהחרדים מפרידים אוטוסוים אז חבריה של ארלוזרוב יוצאים מחוריהם לגנות את הפרימיטיביים האלה.
אבל לבנות בריכה במקום שבהגדרה תהיה בו הדרת נשים - זה בסדר גמור מבחינתם...
בקיצור מדובר בצביעות כל כך ברורה שאי אפשר להלבין אותה בשום דרך...
למאמר המלא:
http://www.themarker.com/misc/article-print-page/1.1991296
