אחד הדברים שהכי מכעיסים אותי בארץ היא העובדה שגורמים מסויימים מקבלים משכורות וכסף - אבל לא עושים את עבודתם.
לדוגמה: שוטרים שעומדים ליד תאונה ומסתכלים על הפקק שמתארך בגלל התאונה- ולא עושים כלום להסדיר את הנסיעה.
התנאים של האסירים הפלסטינים שנשפטו למאסר בגלל עבירות שקשורות לרצח ישראלים או כל דבר שקשור לטרור מרגיזות אותי באופן קבוע.
שירות בתי הסוהר - במקום לגרום לאסירים להרגיש רע בשל מאסרם - ובשל הפשעים שלהם- מייצר עבורם קייטנה- אבל לאורך כל מאסרם:
1. ביקורי משפחות (גם למשפחות הקורבנות יש "ביקורים" אבל רק בבתי קברות)
2. לימודים גבוהים (משפחות הקורבנות יכולים לחלום על ההישגים של אהוביהם שנקטפו בטרם עת).
3. קנטינה - מוצרים שהם יכולים לקנות בעזרת תקציב שהרשות הפלסטינית מספקת להם (כלומר בחינם).
4. מוצרי חשמל שונים: כיריים, מאווררים, טלויזיות, מכשירי רדיו.
ואני תוהה: למה מקלים על האסירים הללו את החיים?
הרי אחת התוצאות של המאסרים הללו היא שאותם אסירים יוצאים בחזרה לחופשי לאחר שני מצבים: ריצוי עונשם המלא, שיחרור בעזרת עיסקת אסירים כזו או אחרת.
ואם מסתכלים בצורה פילוסופית על כל העניין- הרי מהות המאסר היא הרחקתם מהחברה בשל מסוכנותם/ענישה על הפשעים שלהם.
אבל מה?
בבתי הכלא - אותם אסירים לומדים טכניקות חדשות לביצוע פשעים כגון הרכבת פצצות, טכניקות שונות של טירור ועוד.
ולכן חזרתם לחברה לא מועילה לנו בכלל.
מצד שני, השהיה שלהם בכלא - לא נראית עונש בכלל.
לחלקם - זה אפילו עליה בדרגה. הם מגיעים ממקומות כל כך עניים- שזה הסיכוי היחיד שלהם להתקדם בחיים - ובלבד שהם ישוחררו באיזה עיסקה.
ולכן העובדה שהאסירים הרוצחים האלה מקבלים הטבות ותנאי כליאה שכאלה מאוד מקוממת אותי.
הצד השני של המטבע הוא הרצון של שירות בתי הסוהר - לשמור על שקט תעשייתי בבתי הסוהר.
שהאסירים לא יתפרעו להם.
ואני תוהה: האם בתי הכלא הפכו להיות מובלעת פלסטינית בתוך לב ליבה של מדינת ישראל?
האסירים קובעים מה הם יקבלו ומה הם יכולים לעשות?
צריך להגיד את הדברים בצורה ברורה: המאסר של אותם רוצחים הוא לא רק שלילת החופש אלא גם ענישה והרתעה.
איזה הרתעה יש פה?
איפה הענישה?
העובדה שהסוהרים מעוניינים בעבודה קלה - שהאסירים לא יתפרעו להם- לא אומרת שמדינת ישראל צריכה לכרוע ברך בפני אותם רוצחים ועבריינים.
ולכן צריך להיות ברור לכולם שהענישה אמורה להיות ענישה.
ושהמאסר צריך להיות מאסר אמיתי- לא קייטנה.
אם זה היה תלוי בי, שירות בתי הסוהר, היה צריך להתייחס לאסירים כמו שהאמריקאים מתייחסים לאסירי הטרור שהם (קרי: גואנטנמו), שם אין שום ביקורים, אין מוצרים, אין מכשירי חשמל ואף אחד לא חולם בכלל לתת להם טלוויזיות, מאווררים וכדו'.
זה מה שהם היו מקבלים.
האסירים הפליליים בבתי הכלא האמריקאים נמצאים בחדרים קטנטנים ללא שום ציוד אישי.
העובדה שרבים מהאסירים האמריקאים שנשפטו לתקופות ארוכות מפתחים מחלות נפש בצורה מובהקת- בעיקר בשל תנאי מאסרם הקשים- מדברת בעד עצמה.
אז אם האמריקאים מתייחסים לאסירים הפליליים/טרוריסטים שלהם בצורה כזו- למה שאנחנו לא ננהג כך?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה