הביזיון של רובי ריבלין

רובי ריבלין הופך מיום ליום ומנאום לנאום לשמאלני קיצוני יותר ויותר.

והאמת היא שאני לא מבין את כל זה.

הרי הוא לא נבחר לנשיאות על כנפי השמאל (למרות שחלק ניכר מפוליטיקאים כן בחרו בו), אלא כנציג הימין.

אז למה אנחנו שומעים ממנו "זמירות" ששמענו במשך שנים משמעון פרס?

האמת שהסערה התרבותית שאנחנו עוברים בימים האחרונים די מדגישה את העניין:
נבחר ממשל מסוים- והשמאל חושב שהמדיניות צריכה להישאר כפי שהוא רגיל:

להמשיך לקדם תהליך שהימין לא מאמין בו ולא רוצה בו.

להמשיך לקבל תקציבים לפרויקטים וארגונים ש,תומכים במדיניות של השמאל.
לתת תקציבים ולשלוח תלמידים לאירועי תרבות שמבאישים את ריחה של מדינת ישראל בכל מקום על הגלובוס... 

ובקיצור, לנקוט בדעות ולשאת נאומים שלא רלוונטיים לאג'נדה הימנית והלאומית.

בארה"ב כשנבחר נשיא ממפלגה מסוימת - כל אותם אנשי ממשל ששייכים לצד השני של המפה - מתקפלים וחוזרים לאוניברסיטאות ולמכוני המחקר.

בישראל- הם חושבים שהכיסא שעליו הם יושבים אחרי שקיבלו את המשרה בשל הדעה הפוליטית שלהם - שייך לאבא שלהם...

אז אני מקווה שמירי רגב (גילוי נאות: אני ממש לא מחסידיה...) תתעקש ותעשה את האג'נדה שבגינ ההיא נבחרה. קרי: 

1. להפסיק מימון ממשלתי לארגונים ומוסדות שמגדפים או מציגים את מדינת ישראל בצורה שלילית (הם לא צריכים להפסיק- אלא רק לחפש מימון עצמי לזה).

2. להציג את הדעה שלה ברש גלי. בלי לפחד מאומנים עלובים שמתעקשים לקבל מימון ממדינה שהם בזים לה...