לטעמו של גדעון לוי- רופאים שעובדים בשב"ס אינם ראויים לשבועתם.
וזה נובע בשל העובדה שלטעמו - לא טיפלו באסירים פלסטינים שחלו ומתו תוך כדי ריצוי עונשם בכלא.
מבחינתו של לוי - המיקוד הוא על האסירים.
לא על הקורבנות שלהם.
לא על המעשים שלהם.
לא על מי שהם פגעו.
לא על הנזק שהם גרמו.
מבחינתו - האסירים הפלסטינים- גם אם הם רוצחים- הם הם הקורבנות בסיפור.
מעניין שלא שמענו כלום מאותו גדעון לוי אחרי הרצח של משפחת פוגל.
על פי אותו הלך מחשבה פסיכי, ופסיכופטי, מבחינתו של לוי (ועיתון הארץ שהוא ועמירה הס מייצגים בכל עניין), משפחת פוגל היתה צריכה להרצח ועכשיו לשבת בכלא.
כי הפלסטינים הם רק קורבנות.
קורבנות של הנסיבות, של הזמנים, של הפוליטיקה, ושל מה לא.
אבל הקורבנות האמיתיים של אותם פשעים- מבחינתו של לוי - שקופים.
בדיוק כמו האסיר בנמוכה שהתלונן שאחרי שאשתו החזירה אותו לכלא ונהרגה בתאונת דרכים - ועכשיו "ילדיו זקוקים לו", גם האסירים הפלסטינים זועקים את זעקת הקוזק הנגזל- ועל זה חשוב וקריטי לענות בקול חזק וברור:
מי שלא רוצה לסיים את חייו בכלא - וזה לא משנה אם הוא גנב של כרטיסי אשראי או זורק אבנים על מכוניות ישראליות - שלא יכנס בכלל לעניין הזה.
אתה מעוניין לסיים את חייך בקרב משפחת? אחלה! אל תרצח, אל תארגן פיגועים או זריקת אבנים על מכוניות.
וזה חייב/צריך להכליל גם עבירות פליליות.
גנבת כרטיסי אשראי? אין בעיה- שלם את חובך לחברה עד תומו.
יש לך בעיה אישית- זו בעיה שלך.
לא חופשות, לא הקלות, לא הנחות ולא בטיח.
במולדת זכויות האדם (והמדינה האוטופית אליבא דגדעון לוי)- בארה"ב- אדם שנמצא בכלא- נמצא בכלא - לא בחופשת כיף.
אולי גם אנחנו צריכים את אותה גישה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה