ההתקפה התקשורתית על רון דרמר מציגה את הצביעות התקשורתית במלא מערומיה.
אם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה ממנה את שולמית אלוני לשגרירה בארה"ב - כולם היו מרעיפים עליו שבחים וליקוקי תחת.
למה? כי שולמית אלוני היא חביבת התקשורת השמאלנית בישראל.
אבל כשראש הממשלה ממנה מישהו שמייצגת את דעותיו הפוליטיות הימניות, אז מתנפלת הממשלה על ההחלטה כמוצאת שלל רב.
אכן "שלל רב"...
מדהימה אותי בכל פעם הסיטואציה שבה עם ראש ממשלה- עושה משהו שמתאים לאג'נדה השמאלית של התקשורת- מאתרגים אותו ואם הוא עושה את מה שצפוי ממנו- אז הוא הופך באבחת קולמוס למשל ולשנינה בעיני הכותבים הרבים של העיתונות בארץ.
כשברק אובמה ממנה אנשים שמאלנים ממנו - התקשורת בארה"ב מציגה אותם ככאלה.
פה בארץ - הם הופכים להיות ל"מינויים ראויים"...
כשהאמריקאים ממנים לתפקידים מסויימים אנשים שמהווים בעיה אמיתית לישראל כמו צ'אק הייגל למזכיר ההגנה האמריקאי, אדם שההתבטאויות שלו - הרבה יותר מסתם בעייתיות לישראל- לא היה לתקשורת בישראל מה לנגח את אובמה - אז למה נתניהו צריך להתחשב במה יש לממשל האמריקאי להגיד במינויים שלו?
רון דרמר היה יועץ ראש הממשלה במשך 4 שנים ונראה שהוא הכי מתאים לייצג את הגישה של ראש הממשלה המכהן של ישראל.
אני מקווה מאוד שבנימין נתניהו ימשיך למנות את מי שהוא מוצא לנכון למנות וימשיך לתת לכלבים לנבוח...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה