אני לא מבין על מה הכעס על עמיר בניון.
הוא עשה מה שהיו צריכים לעשות כל האורחים של דן שילון.
מדובר בתוכנית שכבר לפני שני עשורים היתה בושה וחרפה.
העובדה שהחזירו אותה עכשיו לא הופכת אותה ל"סוגא עילית"...
היא היתה זבל טלוויזיוני בשנות ה90 ונשארה זבל גם עכשיו.
העובדה שדן שלילון הצליח לבצע קאמבק (מה שודדו טופז לא הצליח) לא הופכת את התוכנית הרדודה הזו למשהו מפוקס או איכותי או תרבותי.
נהפוכו.
מדובר ביציר טלויזיוני כל כך נחות שעדיף לצפות בערוץ המיועד לכלבים ולא לחסל עוד תאים אפורים במוח, בעת הצפיה בדן שילון המנסה להפיח לחיים בגוויה המשמימה של התוכנית שלו.
הוא בטח עוד חשב למכור את הפורמט למדינות אחרות. (אולי באלבניה יתעניינו...)
הוא בטח עוד חשב למכור את הפורמט למדינות אחרות. (אולי באלבניה יתעניינו...)
עמיר בניון רק חשף את המלך (לשעבר) במלא מערומיו.
אז נכון, הטלויזיה ושאר היוצרים במילייה של שילון ישר קמו להגן עליו ולהשמיץ את בניון.
זה טבעי אבל היו צריכים לפחותכמה מהם - אלו שחושבים שהטלויזיה אמורה להיות מדורת השבט וחרדים לתכנים הרדודים שתוכניות עלובות מהסוג הזה גורמות.
הרי אם מפיקים את הזבל הזה- בהכרח לא מפיקים תוכניות איכותיות באמת.
אחד בא על חשבון השני.
וזה בהגדרה.
כי לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר זה הכי קל.
אבל להפיק תוכנית איכותית שתפנה לקהלים רבים- זה כבר יותר מורכב.
זה כבר יותר קשה.
אבל לשבת על טלפונים ולהזמין כמה אורחים לתפאורה קבועה ולא משתנה- זה הכי קל.
אז למה לעבוד קשה?
באמת למה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה