די מדהים אותי שאף אחד בארה"ב לא חושב שהבעיה החוקתית שאליה נקלעה ארה"ב היא באשמתו של הנשיא הגרוע ברק אובמה.
הוא קיבל פרס נובל לשלום - כשלא עשה דבר וחצי דבר כדי לקבל אותו, אין לו שום דבר מוצלח בקדנציה וחצי שלו, וכשהוא מחליט לבגוד בערכים של ארה"ב - אלו שהפכו אותה למה שהיא (לטוב ולרע) הוא מקבל החלטה להעביר איזשהי רפורמה גם במחיר פגיעה אנושה בכלכלה האמריקאית.
רובם של הסנטורים האמריקאים מבינים שצריכה להיות התגמשות- רק שהבית הלבן מוביל איזושהי תובנה ש"אפשר להתפשר" אחרי שהקונגרס הרפובליקאי יסכים לכל דרישותיו של אובמה...
איפה הפשרה פה? איפה ההתגמשות וחלוקת ליטרת הבשר הרגילה שהפרגמטיות והאיזונים והבלמים אמורים לנהל?
מדובר בנשיא כושל שאין לו וכנראה גם לא תהיה לו שום מורשת- אולי ספריה איפשהו, וכיום שהוא כל כך צעיר הוא בכל זאמת מנסה לשנות סידרי בראשית בתהליך הפוליטי בארה"ב.
אולי זו תהיה המורשת שלו.
ואגב במקרה הזה הסנטורים הרפובליקאים, צודקים.
החוב החיצוני של ארה"ב עצום ומעמיד אותה בסכנה אמיתית מול סין שיש לה הרבה שטרי חוב אמריקאים.
להעלאת תקרת החוב אולי יש הצדקה ליברלית- להכנס לחובות היום כדי לתת שירות יותר טוב, אבל מי שיממן בסופו של יום את החובות הללו הם אמריקה הלבנה והשמרנית שמייצרת את מירב ההכנסה (וממילא משלמת גם את הכי הרבה מיסים) בארה"ב.
ואי אפשר להתעלם מהעובדה שרובם של מי שירוויח מהרפורמה הזו הם שחורים והיספנים מהמעמדות הנמוכים בחברה האמריקאית שלא משלמים מיסים או שאם הם כן - הם כל כל נמוכים שלא תיהיה להם שום השפעה על כך.
והסיבה לכך היא שמדובר בבוחרים הברורים של אובמה והזרם שמגיע איתו.
ולכן ההתנגדות לאובמה קייר - תוכנית הבריאות השאפתנית של אובמה (ושל מישל אובמה).
ממש לא ברור עד כמה ארה"ב יכולה להכנס לזה עכשיו.
אני מתפלא שהפולטיקלי קורקט מצליח לרמוס את הדברים הברורים הללו.
אני לא מתפלא שהתקשורת האמריקאית שברורה היא דמוקרטית מציגה את ברק אובמה כמי שהוא הקורבן ואת הקונגרס הרפובליקאי כעבריין, במיוחד לאור העובדה שהמצב הוא בדיוק הפוך.
ההתעקשות של אובמה עם הרפורמה הכל כך בעייתית וכל כך יקרה הזו דווקא במצב הכלכלי הקשה של הכלכלה האמריקאית דווקא מציג בצורה ברורה מי מוכן למשכן את העתיד של הצעירים בארה"ב ומי דואג לעתיד הכלכלי שלה.
העתיד הקרוב והרחוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה