הרהורים נוגים על בקבוקים ותקציבים

העובדה ששמעון פרס נשיא מדינתו הקפיץ את תקציב בית הנשיא פי 3 וגרף לטובת הנושא מאוד מליוני שקלים כנראה לא נראית חשובה במיוחד לכל אותם נלוזים והוללים מסוגם של איתן כבל, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, ועו"ד אלדד יניב ודומיו.

אם בבית משפחת נתניהו פתחו בקבוק יין אחד בממוצע בכל יום - והעלות הוא 50 אלף שקלים בשנה, זה נראה לו הרבה.

40 מליון שקלים לא נחשבים אצלו יותר מדי...

כהונתו של פרס הייתה 7 שנים.

בשנת 2008 עמד התקציב על הסכום של 20 מליון שקלים.

בשנת 2009 התקציב קפץ ועמד על 50 מליון שקלים.

בשנת  2010 התקציב עמד על הסכום 37 מליון שקלים.

בשנת  2011 התקציב עמד על 42 מליון שקלים.

בשנת 2012 התקציב קפץ ל62 מליון שקלים.

בשנת 2013 התקציב עלה 57 מליון שקלים.

בשנת 2014 התקציב הראשוני היה 48 מליון שקלים וקפץ ל 59 מליון שקלים.

(48 המליונים הראשונים היו בתקופתו של שמעון והתוספת הועברה לאחר כניסתו של רובי רבלין לתפקיד.)

בואו נעשה חשבון קטן בכמה כסף מדובר: 316 מליון שקלים...

כשמעמידים מול זה את סל הבריאות לכלל תושבי מדינת ישראל - שעומד על סך של 300 מליון שקלים וא על הטכנולוגיות החדשות שאפשר היה להכניס לסל הבריאות ושבמקומם קיבלנו את שמעון פרס המשפץ (לטענת לשכתו- חלקים בבית הנשיא התמוטטו והיה צורך דחוף לשפץ את בית הנשיא), או המעופף (לטענת לשכתו של פרס סכום ניכר מהתקציב הלך לטיסות של פרס והמלווים שלו).

בקיצור ולעניין:
שמעון פרס אחד שווה סל בריאות של כל עם ישראל לשנה שלמה.

או מה היה עושה הסכום הזה למשרד החינוך (כמה כיתות היה אפשר להקים בתקופתו של פרס כנשיא), או משרד הבריאות (כמה מסעודות משדירות היה אפשר להכניס לחדרים עם הסכום הזה...)

ועוד לא הזכרתי את חגיגות יום ההולדת של הוד רוממותו...

ועכשיו בואו נדבר על הבקבוקים של שרה...