מר"צ והאזכרה השנתית לרחבעם זאבי -גנדי - צביעות שמאלנית במיטבה

הטענות ההזויות של אנשי מרצ שצריך לבטל את האזכרה ויום הזיכרון לשר רחבעם זאבי בגלל תחקיר שפרסמו בתכנית עובדה מעלה אצלי כמה מחשבות מטרידות במיוחד:

רחבעם זאבי ז"ל // צילום: יעקב סער / לע"מ

1. כבר ראינו בעבר את התוצאות של התחקירים של התכנית עובדה.

ראינו לאחרונה גם מה קורה לתחקירים שפונים לצד השני בתכנית עובדה (לא משדרים אותם...)

כשיש תכנית שכל מה שהיא מתבססת עליה היא "אמת לשעתה", אין, אסור וחובה להתייחס לתכנית, לתחקירים ול"עובדות" המוצגות בה במשנה זהירות.

2. לא ראינו שמרצ התקוממה על הפרס שניתן לפני שבוע למשה איבגי.

לכאורה מדובר בעניין חמור הרבה יותר.

במקרה של גנדי, מדובר על מעשים שאולי נעשו ואולי לא לפני 40 שנה מינימום.

גם אם הם קרו -האווירה הציבורית בארץ הייתה אחרת לגמרי, (לא שאני מסכים אתה, ובכל זאת 40 שנה!!!), הדברים למרות כיעורם נחשבו ללגיטימיים ("כשאת אומרת לא למה את מתכוונת - שיר כזה היה לגיטימי היום?"), כל האווירה הציבורית, וההתייחסות הציבורית או המשפטית הייתה שונה.

אלא מה?

האווירה השתנתה לגמרי ב10-15 שנים האחרונות- ולמרות זאת, משה אבגי, "הרשה לעצמו" להמשיך לתקוף מינית - על פי החשדות שפורסמו באמצעות עדויות רבות והעובדה שהמשטרה פרסמה שיש בסיס לחקירה - רק מחמירים את המצב.

ופה, באווירה הציבורית הנוכחית, נותנים לשחקן הזה פרס!!! כשכל העובדות מונחות לפתחה של וועדת השיפוט של פסטיבל הסרטים בחיפה...

על זה לא היה למרצ מה להגיד ...

חמור מזה- חבר השופטים בפסטיבל חיפה "ניתק" את המעשים הבזויים של אבגי, (הכל לכאורה כמובן) מעשייתו האמנותית...

אבל לגנדי לא מפרידים את העשייה הציונית שלו מהמעשים שבכלל לא בטוח שבכלל קרו!!!

גנדי, אליבא דמרצ, הוא מוקצה מחמת מיאוס- והתחקיר של עובדה - שכאמור הוא לא כל כך חקוק בסלע, כמו שאר העובדות שעלו בתכנית הזו מאז ומעולם, כי הם רק אמת לשעתה, לא שינו הרבה לשמאל הקיצוני שיעל דיין היא אחת הכוהנות המרכזיות שלהם.

3. העובדה שהדברים נעשו לפני עשרות שנים וגנדי לא יכול להשיב עליהם - זהים בדיוק למצב שבו יורשיו של פואד- דורשים לקבל את כל הכספים שלכולם ברור שהם כספים מושחתים ומטונפים משחיתות ציבורית - בחזרה.

למה? כי ברגע שפואד נפטר- אין מי שישיב לשאלות. ומבחינתם- אם אין מי שישיב? אין מי שיאשים.

אבל כל זה כאמור נכון רק לגבי אנשי שמאל.

אנשי ימין- גם אם נרצחו בהיותם שרים בממשלת ישראל הריבונית- הכבוד שלהם, המורשת שלהם, ההיסטוריה שלהם - לא שווים את קליפת השום.

שמעון פרס שידיו מגואלות בדמם של אלפי ישראלים (טצריך להגיד את האמת- גם של פלסטינים...) - יש לו מורשת.

יצחק רבין, שידיו מגואלות בדמם של עשרה חברי אצ"ל וחייל צה"ל (סך ההרוגים בקרבות בחוף ויתקין ובחוף תל אביב: 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל). מבין הנופלים מאצ"ל, שלושה היו מהעולים החדשים שהפליגו עם אלטלנה והשאר ישראלים ותיקים (יחסית), בהם גם אברהם סטבסקי, אחד מהנאשמים בפרשת רצח חיים ארלוזורוב, יש לו מורשת.

צריך להגיד את האמת ובקול רם- יצחק רבין רצח יהודים וישראלים במו ידיו!!! אבל הוא מתאים לאתוס השמאלני, ולכן לו הכל נסלח ונשכח.

מרצ צריכים לערוך חשבון נפש אמתי על גיבוב השטויות והמצפן המוסרי השבור והמקולקל שלהם, ולהתחיל בלגנות בקו לרם את משה אבגי ודומיו הרבים בשמאל הישראלי (ארי שביט כמשל...)