מישהו בבתי הסוהר שלנו שוכח שמטרת עונשי המאסר שמוטלים על מורשעים בדין היא להעניש אותם על מעשיהם.
מעבר לעונש יש גם מימד הרתעתי שהולך יד ביד עם פסק הדין שהרי ללא הרתעה- איזה משמעות יש לעונש?
ממה אנשים אחרים יחששו אם ידעו שאין דין ואין דיין שיגרום להם לשלם על המעשים האסורים שלהם?
שחרור משה קצב לחופשה גם אם בת 24 שעות מהווה סטירת לחי ושימוש ציני בכלים שהמדינה נתנה לשיקום למערכת בתי הסוהר בארץ.
הבעיה היא שבבתי הסוהר פועלים אנשים שכיסוי תחת הוא מרכיב מרכזי בהליך החשיבה שלהם.
לאסירים בטחוניים מאפשרים לעשות כל מה שבא להם כיון שהסוהרים שומרים על התחת שלהם ומפחדים מהם.
בארה"ב אסיר בטחוני לא מקבל 5% ממה שאסיר בטחוני זוכה לו בישראל וכל חשבון משלם המיסים הישראלי.
אז אם מוסיפים לזה את הידיעה הבסיסית שבעסקת השבויים הבאה הוא ישתחרר - איזה הרתעה יש לנו נגד אותם טרוריסטים רוצחים שטובחים בנשים ובילדים?
מה ימנע מהם לחשוב שוב על המחיר שהם עלולים לשלם על מעשיהם?
הסוהרים רוצים חיים נוחים ועבודה שלווה- ומדינת ישראל כולה משלמת את המחיר.
 |
| אסירים בקליפורניה |
גם במקרה של משה קצב יש בעיית הרתעה.
אם פוליטיקאים ובעלי משרות גבוהות ובינו שהם יכולים להטריד נשים ולאנוס אותן ואחרי 5 שנים + חופשות מהכלא, הם יהיו בחוץ - מה ההרתעה שיש בעניין?
קצב לא הודה במעשים, לא הביע חרטה, לא עשה כלום שצריך לגרום לנו בחברה לחשוב על השיקום שלו.
גרוע מזה- במקום לחשוב על שיקום הקורבנות כל הזמן חושבים על שיקום האסירים.
במקום לחשוב על שיקום האסיר צריכים לחשוב על שיקום הקורבנות ולהשקיע בכך מה שמשקיעים עכשיו באסירים.
פשוט להעביר תקציבים ממקור אחד למוקד אחר - הרבה יותר הגיוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה