בית המשפט העליון וחוק המסתננים

בדיוק כמו בשאלה לגבי חוקיות כהונתם של ראשי העיריות שיש נגדם כתבי אישום, והודחו מתפקידם על ידי בית המשפט העליון, בתוספת ש"הם יכולים להתמודד בבחירות הקרובות", (בטיעון הצודק שאם הציבור רוצה שינהיג אותו מנהיג מושחת, מותר לו, זו בעיה שלו...) גם במקרה חוק המסתננים היה צריך בית המשפט לאפשר למדינה לעשות את מה שהיא החליטה לעשות בעזרת הפוליטיקאים שמשקפים את הלך רוחו של הציבור שבחר אותם בבחירות דמוקרטיות רק לפני מספר חודשים.

הבעיה היא ששופטי העליון לא חיים בתוך עמם.

הם חיים גבוה אפילו יותר מעל מגדל השן.

ליד אף אחד מהם לא מתקבצים עובדים זרים, או מהגרי עבודה ולכן הם מסתכלים על הדברים בצורה נקייה של בית מרקחת.

הבעיה עם צורת החשיבה וההסתכלות הזו היא שמציאות ברובה המוחלט אינה כזו.

היא רחוקה מהמראות שניבטים מאולמות בית המשפט העליון מרחק רב.

ועם כל הכבוד לשופטים (ואחרי פסיקה כזו יש עוד פחות ממה שכבר היה,) אי אפשר להתעלם מהעובדות והמשמעויות של הפסיקה הזו:

1. כולם חשבו שנשיא בית המשפט החדש יחסית אשר גרוניס הוא לא אקטיביסט שיפוטי.

חייבים להזכיר, שאהרון ברק- אביו ומולידו של האקטיביזם השיפוטי המכוער ביותר, שהיה סופר אקטיבי כשמדובר בענייני שמאל ופסיבי כשהיה בעניני ימין - יצא מהארון רק אחרי שסיים את כהונתו, מה שמנע את הדחתו המשפילה בגלל ההשפעה (הגם אם לא מוצהרת,) הברורה והשלילית של דיעותיו האישיות, על ההחלטות שהוא קיבל.

2. עכשיו כולם מגלים שאשר גרוניס גם הוא אקטיביסט "לא קטן".

ונשאלת השאלה האם ניתן להשאיר בידיו את בית המשפט העליון.

כי עכשיו כבר די ברור לכולם, בית המשפט העליון, כבר ממזמן לא שופט צדק, הוא גם לא מורכב מכל חלקיה של האוכלוסיה בישראל אלא מייצג חלק מאוד קטן ומאוד שולי (גם אם מאוד קולני) של מדינת ישראל.

3. ההחלטות של בית המשפט העליון (מאז תקופת כהונתו של אהרון ברק)  מתקבלות לפי אותה מתכונת אשכנזית-אולטרא-שמאלנית-ליבראלית שאף אחד ממנה לא מייצג את האספקטים של בטחון המדינה ובטחון אזרחיה.
רק את הראיה הליבראלית של זכויות אדם.

ובכן הזכות לחיות היא הזכות האולטימטיבית. וההחלטות של בית המשפט העליון גרמו בעבר ויגרמו בעתיד למניעה של זכות היסוד הבסיסית הזו של חיים.

ההחלטות של בית המשפט העליון יגרמו למותם של חפים מפשע בגלל ששופטי בית המשפט העליון סוברים שהם חיים בבית מרקחת.

רק המצב בסוריה ובמצרים, ובלבנון מעיד על כמה אנחנו לא חיים בבית מרקחת וכמה המציאות שסביבנו מורכבת ומשתנה.

ולא צריך ללכת רחוק כדי לסקור את ההחלטות של בית המשפט העליון שכשמדובר בהחלטות שמזדהות עם הדיעות האולטרא שמאליות של חבריו -הן מקבלות ביטוי בולט ומובהק בפסיקות וכשמדובר בדברים אחרים- בית המשפט נמנע מלהתערב בו.

ולכן אולי הגיע הזמן לבצע שינוי מהותי בבית המשפט העליון.

וקודם כל לתת יצוג הולם לכל חלקי הציבוריות הישראלית.

גם אם בסופו של תהליך יקרה מצב שבו ישאר רק שופט אשכנזי שמאלני אחד שישב שם.

(מבחינת אחוזים - אני אפילו חושב שהאליטה הישנה לא תקבל שום יצוג - בגלל שהיא הולכת ונמוגה מול חלקים אחרים)...

שופטים שיהיו מזוהים עם הימין צריכים לקבל חלק משמעותי (אם לא רוב ברור) יותר בבית המשפט ולו רק בשל השלטון הארוך של הימין בפוליטיקה הישראלית.

עצם העובדה שדורית בייניש הנשיאה לשעבר התעקשה להשאיר את חבריה ולהכניס רק את חבריה בעלי הדיעות הזהות מבחינת השקפה פוליטית לבית המשפט העליון מהווה הרמת מסך לאינטרסים ושיקולים הזרים שמושקעים בבחירת השופטים.

לא מדובר בבית המשפט העליון של מדינת ישראל אלא מדובר בגוף שהוא יכול להיות חלק ממפלגת שמאל קיצונית מהסוג של חד"ש, רע"ם תע"ל, כשבראשו יושבת מישהי בסגנון של חנין זועבי...

מישהו יכול להגיד שבית משפט כזה מייצג את הצדק העליון של מדינת ישראל?

בחיים לא.

במציאות הישראלית- זה המצב.