יום שבת, 21 בדצמבר 2013

השבוע שמשפחת דנקנר תרצה לשכוח...

יש לנו השבוע הצצה נדירה למוקדי הכוח של המדינה- כאלה שניהלו את המדינה מילולית, והשפיעו עליה בצורה ישירה ומשמעותית על מליוני בתי אב בישראל.
זו לא קלישאה כי:
1. בנק הפועלים מנהל חשבונות של מליוני אנשים ומאות אלפי עסקים במדינה, והמדיניות שלו כלפיהם שונה לחלוטין ממה שמסתבר נגלה לעינינו במשפטו של דני דנקנר.
המדהים בכל הסיפור הוא שדני דנקנר לא היה איזשהו עילוי או כלכלן מוצלח במיוחד.
הוא היה סתם איש שבא ממשפחה מיוחסת ועשירה בפני עצמה- וזה מה שנתן לו להכנס לתפקיד שעל פניו רק גאוני כלכלה יכולים או לפחות אמורים למלא.
במקרה של דני דנקנר- לא רק שבהוא לא גאון כלכלה, אלא שמסתבר שמדובר בעבריין כבד.
כזה שאין לו בעיה לעשות עברות חמורות בתוך "העסק" שהוא אמור לנהל.
חשוב גם לדעת שמהמשפט הזה ניתן להבין בקלות יחסית את החלק של מנהלי הבנקים בהתנהלות העסקית היומיומית שלו.
אין להם שום חלק.
ולכן כל הטענה שמנהלי הבנקים צריכים להרוויח סכומי עתק- אין לה שום דבר עם המציאות.

ולפיכך משכורת של 100,000 לחודש צריכה להיות לדעתי תגמול הולם למי שאין לו שום השפעה על התנהלות הבנק או כמו במקרה של דני דנקנר - אין לו שום כישורים מיוחדים שיכולים לשפר את מצב הבנק.

2.נוחי דנקנר השפיע על עשרות אלפי עובדים במסגרת החברות בהן עבד.
הבעיה היא שהוא התגלה כמנהל לא כל כך מדהים.
ועל פניו נראה שההתנהלות שלו גם היא לא הפשיעה יותר מדי על החברות שהיו בתחתית השרשרת.
שם המנהלים היו צריכים להשקיע הרבה ולהזיע קשות כדי להעלות את הכסף במעלה הפירמידה.
מצד שני כאחד שעבד בסלקום תקופה לא קצרה- ברור לי שהחרא ירד דווקא מלמעלה.
פיטורים, צמצומים, התיעלות כל אלה היו דברים שירדו בכל רגע מההנהלות של הפירמידה של נוחי דנקנר.
(נדמה לי שראיתי את זה בסידרה האגדתית "הסופרנו", שם טוני סופרנו הסביר למי שלא הבין איך הדברים מתנהלים: "הכסף עולה למעלה, החרא יורד למטה"...)
נוחי דנקנר בימים טובים יותר
מה שרק מדהים בעניין הוא המלחמה שמנהל נוחי דנקנר באלה שנתנו לו את הכסף ושאותו מחק.
אני באמת לא מבין את העניין.
קיבלת כסף? השמדת סכומי עתק? פנה את מקומך לאחרים - אולי הם יצליחו לעשות עבודה טובה יותר ממך.
ההיצמדות של דנקנר לקרנות המזבח כשכבר די ברורה התמונה כולה- מאוד מפתיעה, בעיקר לאור כל הפרגון לו זכה כ"איש העסקים ההוגן, המוכשר והישר"... כפי שציירו אותו באמצעי התקשורת (החנפניים) שיש לנו פה - כאלה מסוגו של ידיעות אחרונות ודומיו.

מצד שני, חבל שהרגולטורים איפשרו לאנשים מסוגו של נוחי דנקנר לבנות פירמידה שבנויה כולה על תעלולי חשבון ולא על תעשייה אמיתית.

נקווה שתקופת הפרעונים והפירמידות הסתיימה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה