בראיון שערך יעקב אחימאיר עיתונאי מוערך בדרך כלל, עם הסופר הספרדי אנטוניו מוניוס מולינה, שזכה בפרס ירושלים לשנת 2013, עלתה כמעט לאורך כל הראיון השאלה היחידה מצידו של אחינאיר: למה מולינה בא לקבל את הפרס.
מולינה מצידו הציג בצורה ברורה את העובדה שמדובר במדינה דמוקרטית שלכולם מותר להציג את דעותיהם.
לאחימאיר זה לא הספיק והוא ניסה להכניס לפיו של מולינה את הרעיון המעוות שמדינת ישראל היא בעיני אחרים (מיהם אותם אחרים?) לא פחות מ"מדינת אפרטהייד" .
הראיון הזה גרם לי להרהורים בדבר מקומה של התקשורת הישראלת בסילוף המצב ויצירת מציאות שמקשה על השלטון בישראל לקבל החלטות דמוקרטיות.
האם לתקשורת בישראל יש אג'נדה? אין ספק.
האם היא מציגה מגוון דיעות באופן פלורליסטי? מה פתאום?
ועל רקע העובדות הללו מפתיע שמולינה הסכים לקבל את הפרס.
אגב המקומות שבהם מולינה היה מסרב לקבל את הפרס הן מדינות דיקטטורות מסוגה של קובה.
בהרגשה האישית שלי מהראיון הזה- אחימאיר התרכז בשאלה השולית של למה מולינה בכלל בא לקבל את הפרס והרבה פחות בשאלה החשובה באמת- על עבודתו של מולינה.
מולינה מצידו הציג בצורה ברורה את העובדה שמדובר במדינה דמוקרטית שלכולם מותר להציג את דעותיהם.
לאחימאיר זה לא הספיק והוא ניסה להכניס לפיו של מולינה את הרעיון המעוות שמדינת ישראל היא בעיני אחרים (מיהם אותם אחרים?) לא פחות מ"מדינת אפרטהייד" .
הראיון הזה גרם לי להרהורים בדבר מקומה של התקשורת הישראלת בסילוף המצב ויצירת מציאות שמקשה על השלטון בישראל לקבל החלטות דמוקרטיות.
האם לתקשורת בישראל יש אג'נדה? אין ספק.
האם היא מציגה מגוון דיעות באופן פלורליסטי? מה פתאום?
ועל רקע העובדות הללו מפתיע שמולינה הסכים לקבל את הפרס.
אגב המקומות שבהם מולינה היה מסרב לקבל את הפרס הן מדינות דיקטטורות מסוגה של קובה.
בהרגשה האישית שלי מהראיון הזה- אחימאיר התרכז בשאלה השולית של למה מולינה בכלל בא לקבל את הפרס והרבה פחות בשאלה החשובה באמת- על עבודתו של מולינה.
מאוד מעניינת אותי השאלה התיאורטית של אם למשל אחד מסופרינו הנכבדים כמו למשל עמוס עוז, היה מגיע לקבל בספרד פרס חשוב, האם היו מבלבלים לו את המוח עם זכויותיהם של הקטלנים? עם מחתרת ETA? כנראה שלא- המחלה של העיתונאים הישראלים היא יחידה בעולם....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה