גזענות ומקורותיה

ג'ורג' גלווי - חבר בפרלמנט הבריטי, הגיע השבוע לדיון באוניבסיטת אוקספורד.

הוא לא ידע שמולו יתיצב לדיון סטודנט ישראלי.

כשהתבררה לו העובדה הזו (מעניין מול מי הוא חשב שהוא הולך להתדיין? מול מישהו כמוהו?), קם ועזב את הדיון.

ואני לא מתפלא על כך.

כשמדובר בדיון פוליטי, גם בארץ, התקשורת הישראלית מביאה לדיונים אנשי שמאל ואנשי שמאל אולטרה קיצוניים.

וזה קורה ברוב התוכניות הפוליטיות בארץ.

אז מה לנו כי נלין על איזה חבר פרלמנט בריטי שתומך בחמאס ובחיזבללה?
רק שכשמדובר בחבר פרלמנט בריטי- מראים את זה בארץ בכל תוכנית וערוץ חדשות.

באותם ערוצים ותוכניות חדשות לא מראים שמביאים לדיון פוליטי אנשי מפלגת עבודה ואנשי מפלגת מרצ...

זה מבחינתם - לגיטימי...

בחו"ל זה נקרא גזענות.

בישראל זה נקרא חופש העיתונות (לעיתונאים מותר לפרש את החופש כרצונם ולפי דיעותיהם הפוליטיות האישיות...)